נושא נגישות נכים ובעלי מוגבלויות נכנס למודעות הציבורית ותפס תאוצה במיוחד לאחר שנת 2003 בה נחתמו תקנות שיוויון הזכויות לאנשים בעלי מוגבלות (הסדרת נגישות נכים לשירותי תחבורה ציבורית). על פי התקנות כל אוטובוס עירוני חדש או כל קרון רכבת חדש אשר יקנה מ- 2003 והלאה יהיה חייב להיות נגיש לנכים. לתקנות צורפה רשימת הדרישות המפרטת את אמצעי הנגישות אותם יש לבצע. מה הן אותן תקנות? והאם הנושא מיושם במציאות?
מטרת החוק לשיוויון זכויות לאנשים בעלי מוגבלויות אשר נחקק בכנסת בשנת 1998
"להגן על כבודו וחירותו של אדם עם מוגבלות, לעגן את זכותו להשתתפות שוויונית ופעילה בחברה בכל תחומי החיים, וכן לתת מענה הולם לצרכיו המיוחדים באופן שיאפשר לו לחיות את חייו בעצמאות מרבית, בפרטיות ובכבוד, תוך מיצוי מלוא יכולתו".
הזכויות המגיעות לבעלי המוגבלויות
על פי החוק, זכאים בעלי המוגבלויות לנגישות בכל אמצעי התחבורה הציבורית ובכדי לעמוד בתנאים אלו נקבעו כללים ברורים. נגישות נכים הינה נושא חשוב אך האם נכים באמת משתמשים בשירות זה? פירוט הממצאים נכון לשנת 2012 מראה כי כי למרות הכספים הרבים שהושקעו בנושא נגישות נכים אין לכך ביטוי במבחן המציאות. להלן חלק מן הכללים:
• הצבת מתקן יעודי, המאפשר לנעזרים בכיסא גלגלים לעלות או לרדת מן הרכבת או האוטובוס בבטיחות ובנוחות וכן חיוב נוכחות של מפעיל המתקן בכל תחנה- ברוב הרכבות והאוטובוסים החדשים אכן יש מתקנים אלו אך תפעולם לוקה בחסר. כמו כן לא כל האוטובוסים בעלי נגישות נכים ולכן נאלצים הנכים להמתין זמן רב לאוטובוס נגיש. מעבר לכך, נכים חייבים לתאם מראש נסיעה עם רכבת ישראל- דבר המגביל ומשפיל נכים רבים ומהווה בעיה לנסיעה ספונטנית.
• חייבת להתקיים נגישות נכים בתחנת האוטובוס באמצעות מדרכה נגישה אל התחנה- קיימים דיווחים רבים על נהגים שלא חנו בצמוד למדרכה, לא הנמיכו את רכבם או לא הורידו רמפת נגישות נכים לבעלי כיסאות הגלגלים ואף סירבו להעלות נכים.
• מפעיל קו השירות חייב לדאוג לשני שלטים המיועדים לעיוורים ולכבדי הראייה ובו מצויינים מספר הקו ויעד הנסיעה. שלט אחד חייב להיכתב בכתב גדול בצבע שחור על גבי צהוב ושלט אחר כתוב בכתב ברייל (אמנם ישנה טכנולוגיה טובה יותר לשילוט ברור יותר לעיוורים, אך מאבקים פוליטיים ואחרים מונעים זאת בינתיים).
• בסככת ההמתנה חייב להיות כיסא רחב ופנוי לאנשים הנעזרים בכיסא גלגלים וכן גובה רצפת הסככה חייבת להיות בגובה המדרכה המובילה לתחנה- לא בכל מקום נאכף חוק זה ונכים רבים נתקלים במכשולים בבואם להמתין או לעלות להסעתם.
• נגישות נכים חייבת להתקיים בכניסות והיציאות מן התחנה המרכזית- גם במקרה זה אין אכיפה מספקת.
• מדרגות, קירות, דלתות ומחיצות שקופות יסומנו למען ליקויי הראייה- פעמים רבות המעלית או המדרגות הנעות לא עובדות.
התחבורה הציבורית חייבת להיות נגישה לנכים, כדי שגם הם יוכלו ליהנות ממנה כמו כולם.
